ת”י 1045 קובע דרישות מינימליות לבידוד תרמי של המעטפת החיצונית כגון: קירות, רצפות, גגות ומערכת זיגוג על מנת להשיג תנאי נוחות בסיסיים ולמנוע עיבוי על גבי מעטפת הבניין. התקן מחולק ל-7 חלקים כשחלקים 1-5 מגדירים דרישות מינימליות לסוגי בניינים שונים –מגורים, מוסדות חינוך, משרדים, בתי מלון ובתי חולים. חלק 10 של התקן מסווג ישובים ע”פ אזור האקלים בהם הם נמצאים.

תפקידיו של הבידוד במבנה:

מטרת הבידוד הינה לשמור על טמפרטורה יציבה בחלקים מאוקלמים בבניין ע”י הגבלת קצב מעבר החום בין חללי הפנים לבין החוץ דרך מעטפת הבניין.
על מנת להבטיח שטמפרטורת המשטח הפנימי בקירות החוץ של הדירה תשמר ברמת הנוחות התרמית המקובלת, יש לבודד את הקירות החיצוניים.
לבידוד התרמי תפקידים חשובים נוספים: הקטנת הסבירות להיווצרות “עיבוי” (קונדנסציה) וחסכון בצריכת האנרגיה לחימום או לקירור הדירה.

עיבוי (קונדנסציה)  – כאשר טמפרטורת המשטח הפנימי של המעטפת החיצונית נמוכה מטמפרטורת הדירה, עלולים אדי המים הנמצאים באוויר הדירה להתעבות במגע עם הקיר או התקרה, ולהפוך לטיפות מים. מדובר בטיפות המצטברות על גבי משטחים אטומים, כמו זגוגיות, חלונות ואריחי קרמיקה. במשטחים סופגים, כמו טיח פנים רגיל, נספגות הטיפות לחלקים פנימיים של הקיר. ככל שהתופעה מתמשכת, מצטברת רטיבות בתוך הקיר, וזו עלולה לגרום להופעת פטריות ועובש.

מקורם של אדי המים בדירה, בלחות האוויר החיצוני, בתוספת הלחות הפנימית, שהיא תוצאה ישירה של אורח החיים ומשטר האוורור בדירה. 

גשרים תרמיים – אזורים רגישים במיוחד לתופעת העיבוי הם ה”גשרים התרמיים”, הנמצאים בקירות החיצוניים ובתקרת הגג. הגשרים התרמיים נוצרים בחלקי המבנה המשולבים במעטפת החיצונית בהם הבידוד התרמי קטן יותר מאשר במשטחים הסמוכים להם, לדוגמא: חגורות בטון בתקרות, בקורות ובעמודיה בטון המשולבים בקירות חוץ.

בכל מקום שבו הטמפרטורה הפנימית הרצויה שונה מזו של הסביבה החיצונית, מתקיים “מעבר חום” העושה את דרכו מהאזור החם אל האזור הקר.

מוליכות תרמית סגולית- יכולת הבידוד של חומר מסוים נמדדת בעזרת נתון פיזיקלי הנקרא “מוליכות תרמית סגולית”. המוליכות מבטאת את מידת יכולתו של חומר להעביר חום דרכו. ככל שערך המוליכות התרמית קטן יותר החומר מבודד טוב יותר.

המוליכות התרמית הסגולית תלויה בצפיפות החומר, שהוא פועל יוצא מגודלן, צורתן וחלוקתן של הנקבוביות הנמצאות בתוכו. חשובות גם התכונות הפיזיקליות של החומר עצמו, וכושר עמידותו בפני רטיבות. חומר מבודד טוב במצב יבש, ואילו במצב רטוב, קטן כושר הבידוד שלו