התנגדות תרמית – לצורך קביעת היכולת התרמית של שכבת החומרים מהם בנויה המעטפת החיצונית של הבניין (קירות, גגות וכד’), משתמשים בערך פיזיקלי – “התנגדות תרמית”. ערך זה מבטא יכולתה של שכבת החומר לעכב את מעבר החום דרכה. ככל שההתנגדות התרמית גדולה יותר, תהא שכבת החומר בעלת כושר בידוד טוב יותר. ההתנגדות התרמית גדלה ביחס ישר לעובי שכבת החומר, והיא פוחתת ככל שהמוליכות התרמית הסגולית גדלה.

על מנת להגדיל את ההתנגדות התרמית של קיר ולשפר כושרו הבידודי, יש להגדיל את עובי הקיר או להקטין את ערך המוליכות, משמע – להשתמש בחומרים מבודדים שמוליכותם הסגולית קטנה ביותר.

חומרי הבידוד מצטיינים בכך, שלמרות עוביים הקטן יחסית (סנטימטרים אחדים) התנגדותם למעבר חום גדולה. אחוז חללי האוויר הכלואים בחומר מבודד עשוי להגיע ל % 95 מנפחו, והם מקנים לחומר משקל סגולי .